כה אמר זבולוני
Bookmark and Share
 
1/4/09
 




בעזרת השם תהיה רפואה שלמה
או: למה אין לנו שר בריאות

אלי זבולוני

אתמול זכינו לראות את השבעתה של הממשלה הגדולה בתולדות ישראל, ממשלה המתפרסת על מספר שולחנות, והמתהדרת בתארים יצירתיים כשר האחראי לשירות הממשלתי, בחלוקת תפקיד לרכיביו האטומיים: מדע, חינוך, תרבות וספורט (שעוד יחולק בעתיד), ובמספר לא מבוטל של שרים ללא תיק.

רק תיק אחד נותר מיותם וללא קופצים - תיק הבריאות. נכון לכתיבת שורות אלו, נראה כי משרד לא זניח זה יאויש על ידי סגן שר מטעם מפלגה הקטנה שבזוטרה שבשותפות הקואליציוניות.

ועולה השאלה, מדוע נרתעים כל רודפי השררה ממשרד זה? מה כל כך גרוע בו ?

אפשר למצוא סיבות רבות למיעוט הקופצים על משרד הבריאות, אך נראה שהסיבה העיקרית לפחד מאיוש המשרה היא העובדה שבתחום הרפואה והבריאות די קשה לטייח, די קשה למצוא תירוצים, והתוצאה של מחדלים והזנחה היא בדרך כלל טרמינלית.
איש לא ירגיש בהבדל אם השר "במשרד ראש הממשלה" יתרשל בתפקידו, או ייעלם לחופשה ארוכה בקריביים (נהפוך הוא: נראה כי הוא ירחיב את אופקיו ויזכה לנסיון בינלאומי). אבל במשרד הבריאות הזנחה ותפקוד לקוי יכולים להיות הרי אסון, ומדידים מאוד.

שר החינוך המיועד יוכל תמיד להאשים את יכולתם הלקויה של התלמידים בתפקוד של קודמתו, ולהבטיח שכעת עם האופק האולטרא חדיש שיונהג, יעלו תלמידי ישראל מעלה מעלה בדירוג העולמי (מדובר בתהליך של מספר שנים, שאז סביר שישמש כבר בתפקיד אחר). השר לענייני מודיעין לא צריך לתרץ שום דבר, בין כה וכה הכל סודי וחשאי, והשרים בלי התיק רק צריכים לעשות קולות של שטיח

לעומתם, מחלה נגיפית שמתפשטת כתוצאה מחוסר היערכות של מערכת הבריאות, תוצאותיה נראות ומורגשות לפעמים תוך ימים ספורים. תינוקות שסובלים מתמותה ופיגור בגלל חוסר תקציב לבדיקות הריון מתקדמות, או בגלל חוסר פיקוח על תוספי מזון, זו בעיה שלא רק נוגעת לכל אחד מאיתנו, היא גם תופסת כותרות ראשיות ומאוד שליליות בתקשורת.

לכל המשרדים נמצאו מילים יפות המדגישות את הצורך בהם בימים קשים אלה של משבר כלכלי, אבטלה וכמובן האיום שתמיד עובד: "הגרעין האירני", לבריאות - יוק.
כאילו אין חשיבות להשגת תקציבים כדי לשפר את איכות השירותים הרפואיים של תושבי המדינה, להגדיל את תקציב סל הבריאות, לתמוך בבריאותם של תלמידי בתי הספר (שרק בשנה האחרונה, גילינו שעשרות אלפי תלמידי כיתות א ו- ב לא חוסנו בחיסונים נגד חצבת, אדמת, חזרת ושעלת ונגד שיתוק ילדים), לדאוג לרפואה מניעתית הכרוכה בבדיקות שחלקן יקרות (MRI ודומיה), אך הטיפול באלה שהמחלה לא אובחנה אצלם בזמן יקר פי עשרה מונים, ובקיצור - לדאוג לבריאות המדינה הקטנה הזו.

נכון, במדינת ישראל שלפעמים דואגת למתים הרבה יותר מאשר לחיים, קל הרבה יותר להשיג תקציב ללהק מטוסים משוכלל, או להסטת כביש ממסלולו בגלל קבר עלום, מאשר להוספת תרופה מאריכת חיים לסל הבריאות, אבל זו בדיוק הסיבה שיש להרים את קרנו של משרד הבריאות, ובראש ובראשונה את חשיבותו של העומד בראשו.
עליית תוחלת החיים, ובעקבותיה מספר רב יותר של חולים במחלות "רציניות" הדורשות טיפול אינטנסיבי, מספרם הקטן של העוסקים בתחום הרפואה, המחסור העצום במרדימים וברופאי שיניים, והיוקר של מחקרים ותרופות חדשות - כל אלה דורשים שחשיבותו של שר הבריאות תהיה לפחות כמו שר החוץ, האוצר או הביטחון.

אין הכרח ששר הבריאות יהיה רופא או חולה, ראינו כבר שרי בריאות שהצליחו ללא רקע רפואי. נראה שגלעד ארדן או סילבן שלום היו יכולים למלא את התפקיד בצורה טובה למדי, אבל במצב הנוכחי סילבן לא רואה כבוד בתפקיד, וגלעד ימשיך לחלום על משרד התחבורה.
לכן נישאר עם סגן שר מיהדות התורה, שגם אם יוכל למלא את התפקיד בצורה נהדרת, הוא יישאר עדיין רק סגן שר של מפלגה קטנה. חבל!

 

כל הזכויות שמורות אלי זבולוני © 2017